מהרפת בקיבוץ ועד הטיול שהוביל לרב מכר וקסמים נוספים באמריקה – הסיפור שלי, סיכום ביניים

היי, נעים להכיר, זהר כרמי.
חלקכןם כבר מכיריםות אותי מהסושיאל, אולי קראתםן ספר שכתבתי או טור או בלוג. אבל אם תמיד רציתןם לדעת מאיפה הגעתי ולמה אני עושה מה שאני עושה כיום – ברייס יורסלף.

נולדתי וגדלתי בקיבוץ והייתי מוקפת בעלי חיים וטבע. אממה, חברים על שניים, פחות היו לי. עד כיתה ו’ הייתי עסוקה בלהיות חננה – כזו שקוראת שלושה ספרים בשבוע ולא מתעניינת בחבר’ה. בכיתה ו’ היה קרייסיס, בעקבות משהו שמלווה אותי מאז ועד היום. הדבר הראשון שגיליתי, זה שאני לוחמת צדק. הדבר השני שגיליתי, זה שיש לזה מחיר. במקרה שלי המחיר היה חברתי וזה נמשך עד כיתה ט’, שבה הוסר הנאחס. השינוי הגדול הבא, היה בתיכון. שם כבר הפכתי למובילה חברתית ועדיין, הרגשתי שיש קצת שונות ביני לבין אחרים ושיש בעולם קצת מעבר.

אחרי שירות משמעותי ומהנה מאוד כמראיינת פסיכוטכנית בצה”ל התקבלתי לתכנית הצטיינות באוניברסיטת בר אילן, אבל עם שלוש עבודות שנועדו לממן את התואר, לא עמדתי בעומס. מצאתי את עצמי על ספה של חברה בתל אביב, בלי עבודה, בלי תואר ובלי מושג מה לעשות עם החיים שלי. באופן מפתיע (יש שיאמרו בלתי מוסבר), התקבלתי לעבודה כמנהלת מוקד טלמרקטינג ואחרי כמה שנים עברתי לנהל מוקד שירות לקוחות גדול – היתה לי קריירה, מה שנקרא.

קול ששון וקול שמחה ונקודת המפנה הבאה, הייתה בהריון הראשון. חוץ מבכור הבית, נולד מההיריון הזה האתר “זהר כבר בדקה”, שעלה לאוויר בשנת 2004 והפך למותג בקרב יולדות בישראל מאז ועד היום.
המניע העיקרי שלי, היה חשש: פשוט רציתי ללדת בלידת בית בלי חתך ובתקופה ההיא הסטטיסטיקה הייתה לרעתי – 9 מתוך 10 נשים בלידה ראשונה בישראל ילדו עם חתך.
התחלתי להבין שיש ניגוד אינטרסים חריף בין המערכת, לבין האלמנט הכי חשוב בה: המטופלות.
כידוע, אנחנו עושיםות תכניות ואלוהים מצחקקת, אז יצא שפונקתי עם סוכרת הריון, אבל גם מהעז הזה יצא מתוק – התמקצעתי בכל התחום של הריון בסיכון בשילוב לידות בית וקידום חופש בחירה בלידה בכל חדרי הלידה בישראל.

כשחזרתי לעבודה, הבוס המהמם שלי החליט שהוא מפרגן לי עם לימודים, במה שאבחר. אז באופן טבעי, בחרתי לעשות קורס דולות ואפילו ליוויתי כמה נשים מהמוקד שניהלתי. מפה, נפתח אליי עולם חדש לגמרי ומחופשת הלידה עם המרכזי, כבר לא חזרתי. מיצבתי את “זהר כבר בדקה” כאתר מוביל וביליתי שעות בלהסתובב בחדרי הלידה ברחבי הארץ ולהנגיש דיגיטלית ליולדות ולכולןם, כל פיסת מידע אפשרית.

כשקטנת הבית נולדה, הלכתי ללמוד התמקדות ומאז ועד היום ההתמקדות היא חלק ממני, בדיוק כמו שזה יכול להיות חלק מכםן. ההתמקדות מלווה את כל החיים ואת כל העשייה שלי ולכן עם ובלי קשר, ב-2012 החלטנו לצאת לטיול משפחתי גדול והרפתקני ומבחינתי, עוד לא חזרנו ממנו. במקור, תכננו לטייל שנה. בתכלס, אחרי שנה התיישבנו על אי ואחרי שנה נוספת, עשינו משם רילוקיישן לארצות הברית.

עוד לפני שיצאנו לטיול, התחלתי לכתוב רומן. כשהגענו לארצות הברית נחשפתי לתכנים חדשים והחלטתי לכתוב ספר על א-מונוגמיה, עם ליאת שדה סעדון, שהפכה לחברת נפש ושותפה נפלאה לתהליך הכתיבה, שנמשך כארבע שנים והיה מפעים ומרתק במקסימום, בכל רגע נתון. הספר “יחסים פקוחים” יצא גם באנגלית והוא באמזון הקרוב לביתכםן.

לסיכום (ביניים), הדבר הכי חשוב שקרה לי בחיים הוא הילדיםות וזה לא ישתנה. פשוט “נאום המעלית” שלי התארך, בכל זאת אני אישה בשנות החמישים לחיי – כיום אני מכשירה דולות ומדריכות הכנה ללידה ישראליות ברחבי העולם בקורסים אונליין, מלווה נשים וזוגות בקליניקה בזום, מטפלת וואטסו אבל רק בקיץ (קיץ, ניו ג’רזי, בואו…), משפטנית (סיימתי תואר במשפטים בהצטיינות), מנחת סדנאות ווסת ופוריות, מגשרת ויועצת זוגית.

אם קראת עד פה ובא לך להיפגש איתי, בכל נושא שהוא מלידה ועד ווסת, מפוריות ועד זוגיות, ממיניות ועד רילוקיישן וקריירה, מקורס דולות ועד תהליכי גישור, מאימהות ועד אל-הורות – איתי אפשר לדבר על הכל. וגם לצחוק. וגם לבכות.